<h1>צידה לדרך מ"א כ"ה פ"ג</h1>
<h2>דף קל.</h2>
גדולי צרפת כתבו שאין מתנות כהונה נוהגות בזמן הזה ובעבור שהרמב"ם ז"ל כתב שנוהגות וקצתם מהראשונים אע"פ שלא נהגו ליתנם אכתוב משפטן בקצרה. כתיב [דברים י"ח] וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה. הזרוע שהוא של ימין מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד הכף שקורין אשפלד"ה בלעז והם שני פרקים. הלחיים הם מפרק של לחי עד פוקה של גרגרת שהוא הטבעת הגדולה עם הלשון שביניהם. וצריך ליתנו עם העור והצמר שבראש הכבשים ואין להפשיט העור עד שיתנהו לכהן. הקבה חייב ליתן אותה עם כל חלבה פנימי וחיצון אלא אם נהגו הכהנים להניחו לבעלים מותר. מצוה להפרישם מיד כשבדק ומצאה כשרה. וכהן חבר קודם לכהן עם הארץ. וכן נותנין אותם לכהנת אפילו נשואה לישראל ובעלה פטור מן המתנות בשבילה. אין לחלקם לכהנים רבים אלא נותן זרוע לאחד ולחיים לשני[ם] וקבה לאחר. ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים. אין שם כהן שם אותם בדמים ואוכלם ונותן הדמים לכהן. אין לו לכהן לחטוף המתנות ולא לשאלם בפה אלא אם יתנו לו דרך כבוד יטלם והצנועים מושכין את ידיהם כשיש שם כהנים אחרים ואם הוא מקום שאין מכירין אותו יטול כדי להודיע שהוא כהן. הכהן יכול לאכול מתנותיו כמו שירצה והמדקדקים יאכלום צלי בדרך גדולה ובחרדל. הכהן יכול להאכילם לכלבים ולמכרם וליתנם לכנעני שהרי אין בהם קדושה. הכהן יכול לזכות מתנותיו לישראל תלמיד חכם ושהשעה דחוקה לו. ישראל שאכל המתנות פטור מדיני אדם אבל חייב לצאת ידי שמים לפרוע דמיהן. המתנות אינם נוהגות אלא בבהמה טהורה ולא בחיה ועוף ונוהגות בכלאים הבא מעז ורחל. ובכלאים הבא מבהמה וחיה חייב בכל המתנות וי"א שחייב בחצים. מתנות אינם נוהגות אלא בישראל ולא בכהנים ולוים. במה דברים אמורים כששוחטין לעצמם ר"ל כהנים או לוים אבל טבח ורגילין למכור חייבים אחר שתים ושלש שבתות ואם לא נתן מנדין אותו. המשתתף עם הכנעני או עם הכהן פטור וצריך לרשום שהם שותפין עמו שלא יחשדוהו ואם הכנעני והכהן אינו שותף עמו אלא בראש אינו פטור אלא בלחיים וכן אם הוא שותף ביד פטור מן הזרוע וכן אם הוא שותף במעים פטור מן הקבה וכל שמקום החיוב לישראל ישראל חייב בו. השוחט בהמת ישראל חבירו חובה על השוחט ליתן מתנותיה לכהנים. מכר בהמה לישראל חוץ ממתנותיה חייב ליתנם לו אבל אם אמר על מנת שהמתנות שלי אינו תנאי והמקח קיים ויכול הקונה ליתנם לכל כהן שירצה. וישראל המוכר בהמה לחבירו ישראל ושייר המתנות לעצמו חייב הלוקח ליתנם ואע"פ שהם של מוכר. ישראל שאמר לחבירו מכור בני מעים של פרה זו והיו בהם מתנות צריך הלוקח ליתנם ואינו מנכה לו מן הדמים. גר שנתגייר והיה לו פרה. שחטה קודם שנתגייר פטור. לאחר שנתגייר חייב. כתיב [דברים י"ח] וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה וגו'. הלחיים בעבור היותם ראשית הגוף והטוב שבראש. והזרוע בעבור היותה ראשית האברים המתרגשים בגוף והמובחר שבו. והקבה ראשית המעים והמוטעם שבהם. וכל הראשיות יתנו למשרתי אלהינו לכבדו. ולפי מדרש חז"ל [להלן קל"ד ע"ב] זכו הכהנים בשביל פנחס. והיה הזרוע תחת [במדבר כ"ה] ויקח רומח בידו. והלחיים תחת [תהלים ק"ו] ויעמוד פנחס ויפלל. והקבה תחת [במדבר כ"ה] ואת האשה אל קבתה. והשם חפץ שיהיו משרתיו דשנים ורעננים. נטעי נעמנים. כמו מלאכים וסגנים. וזה יהיה משפט הכהנים.
